בנם הרביעי של ויויאן-חיה ויהודה. נולד ביום ט"ז בטבת תשנ"ט (3.1.1999) בירושלים. אח ליהונתן, דוד, מיכאל ורזיאל.

דניאל גדל והתחנך בעיר בית שמש. ילד חייכן ונעים הליכות, שהיה אהוב על כולם. גדל להיות נער אכפתי, בעל יושרה פנימית, שבלט במידותיו הטובות: טוב לב ונדיבות, רגישות לזולת ורצון לתרום לחברה ולהעניק מעצמו לבני משפחה, לחברים, ולכל מי שזקוק לעזרה. היה חבר אמת, כזה שמקשיב, מעודד ותומך, ותמיד פועל מתוך התמסרות ונאמנות.

בכיתה ד' הצטרף כחניך לתנועת הנוער "בני עקיבא" בשכונת מגוריו, התמיד בפעילות ואחרי כמה שנים היה למדריך בתנועה. עד מהרה בלט כמדריך אהוד ואהוב בקרב הנוער בעירו.

דניאל ניחן בשמחת חיים סוחפת, והיה הרוח החיה בכל אירוע חברתי ובכל מסיבה. אהב לשיר ולנגן בגיטרה, ובכל הזדמנות הנעים בקולו לסובבים אותו. נהנה לשמח אנשים, להעלות חיוך על פניהם, לגרום להם לצחוק מבדיחות שסיפר, ולשפר את האווירה בכל מקום שבו נמצא. היה צנוע, ללא בדל של יהירות או התנשאות על אחרים, וידע ליהנות מכל דבר, קטן כגדול – מאוכל טעים שאכל, מתפילה בבית הכנסת, משיר שמצא חן בעיניו או מהתכנסות משפחתית. ראה תמיד את חצי הכוס המלאה, את הצדדים החיוביים בכל מצב ובכל אדם. התנהל בחייו באומץ, והיה נטול פחד, ומלא תקווה לעתיד ואמונה בבורא עולם.

דניאל הצטיין בספורט בכלל ובכדורגל בפרט. שיחק בליגת הנוער בכדורגל בקבוצת "עירוני בית שמש", והיה אוהד מושבע של קבוצת "מכבי תל אביב" בכדורגל. כל משחק, אם ביציע של האצטדיון, כשהוא מצויד ב"צעיף המזל" שלו בצבעי הקבוצה, כחול וצהוב, ואם כצופה בטלוויזיה, היה בשבילו אירוע חשוב שדחה כל דבר אחר.

עם סיום לימודיו בתיכון למד במשך שנה במכינה הקדם-צבאית "משכיות", מכינה דתית ביישוב משכיות בצפון בקעת הירדן. כחניך במכינה התמיד באימונים יומיומיים בחדר הכושר, כדי לשפר את כושרו הגופני לקראת שירות משמעותי ביחידה מובחרת בצה"ל.

לקראת גיוסו לצה"ל נרשם למיונים ליחידות המובחרות ועבר בהצלחה את הגיבוש ליחידת הקומנדו "מגלן", הכפופה לחטיבת הקומנדו "עוז" (89) בעוצבת האש (98).

הוא התגייס ושובץ ליחידה זו, עבר את מסלול ההכשרה הנמשך שישה-עשר חודשים וכולל גם קורס צניחה, והמשיך לשלב אימוני הלוחמה המתקדמים. את עיקר שירותו כלוחם ביחידה עשה בפעילות מבצעית בגזרת עזה ובגבול לבנון.

במהלך שירותו באו לידי ביטוי המוטיבציה הגבוהה שלו, היכולת להנהיג אחרים, לסחוף אותם אחריו ולתמוך בהם בשעת צרה, וגם אהבת הארץ והעם, והרצון להגן על המדינה ועל אזרחיה. היה לוחם ללא חת, מקצוען קשוח שחתר למגע, נחוש להילחם ותמיד התנדב להיות הראשון בכל פעולה. דאג לשמור על המורל של היחידה, אם במילה טובה ואם בהומור האופייני לו. בין השאר יזם אירוע סטנד-אפ, שבו הצחיק את חבריו בקטעים מההווי בצבא, ובמוצאי פסח ארגן לחיילים אירוע "מימונה" עם המאכלים המסורתיים.

סיים את שירותו הסדיר בשנת 2021, והמשיך בשירות מילואים כלוחם ביחידה כל אימת שנדרש לכך. לאחר השחרור מהצבא יצא עם חבריו לטיולים בארץ ובעולם. טייל בין השאר בקוסטה ריקה ובגואטמלה, בתאילנד ובסרי לנקה. בקוסטה ריקה הכיר את מיה והם הפכו לזוג אוהב.

כשחזר לארץ למד דניאל אינסטלציה ועבד בתאגיד המים בבית שמש עירו. הצליח בתפקידו, צבר ניסיון וגם קיבל עבודות פרטיות בתחום. תכנן לפתוח עסק משלו, ונרשם לקורס בניהול עסק כדי להכשיר את עצמו לכך. בשעות הפנאי התנדב בעמותת "ידידים" ונחלץ לעזרת נהגים בדרכים, ובימי שישי התנדב בבית תמחוי מקומי וחילק מזון לנזקקים לקראת שבת. החלום הגדול שלו היה להתחתן ולהקים משפחה ולבנות את עתידו בעבודה קשה, בשתי ידיים. היה מלא התרגשות ואופטימיות לקראת העתיד.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בשבע בבוקר קיבל דניאל שיחת טלפון מהיחידה על גיוס מילואים, ומייד לבש מדים, ארז תיק, נתן לאימו נשיקה במצח ויצא מהבית. בדרכו לאסוף ברכבו חבר ליחידה עצר בבית הכנסת, וכשרכבו מונע, עטף אותו אביו בטלית והוא עלה לתורה.

עם חבריו ליחידת "מגלן" השתתף דניאל בלחימה במחבלים ב-7 באוקטובר ובחילוץ תושבים שהיו נצורים שעות ארוכות במרחבים המוגנים. סיפר אחיו הגדול יהונתן: "כשחזרתי מבית הכנסת, והתחלתי להבין שהמצב גרוע, שלחתי לדניאל הודעה. הוא כתב שיש בלגן רציני, אבל לא דאגתי לו. ידעתי שהוא לוחם מיומן שעבר אימונים מורכבים ב'מגלן', ולא עלה בדעתי שמשהו עלול לקרות לו".

במהלך השבוע המשיכו בלחימה. באחת ההפוגות שלח הודעה קולית לאחיו רזיאל: "תקשיב, אני רק מזכיר לך להישאר מפוקס. תרים את החברים שלך, תהיו במורל גבוה, תהיו חדים, עיניים למעלה... בוא תראה את החבר'ה שלי, כולם נעולים, כולם שמחים, כולם מחייכים, אף אחד לא מדליק פלאפון בכלל. אנחנו מוכנים, גם אתה צריך להיות מוכן. הבנת? תדליק את החבר'ה שלך, תהיו מורעלים, תהיו עם עיניים למעלה. זה המצב, מפה מתקדמים הלאה, הבנת? יאללה שמור על עצמך".

ביום רביעי, 11 באוקטובר, נסע דניאל עם חבריו ליחידה בציר סמוך לבסיס זיקים. הוא היה דרוך, מודע לסכנה, ואמר ללוחמים שברכב, "חבר'ה, תורידו חגורות ותדרכו כדור". כשהתגלתה תקלה באחד מהרכבים, הם עצרו את הנסיעה, ומחצית מהחיילים נכנסו למיגונית בצד הדרך. באותו רגע פתחו עליהם באש שמונה מחבלים שהסתתרו בשטח וארבו להם. דניאל, עם לוחמים נוספים, חיפו על המיגונית מבחוץ, וספגו אש עזה. בקרב גבורה שנמשך חמישים דקות השיבו הלוחמים אש והצליחו לחסל את כל המחבלים. במהלך הלחימה, כשהוא מגן באומץ על חבריו, נהרג דניאל מירי המחבלים. לצידו נהרגו רב-סמל ראשון (במיל') איתי שלמה מורנו ורב-סמל ראשון (במיל') עידו קסלסי.

רב-סמל דניאל קסטיאל נפל בקרב ביום כ"ו בתשרי תשפ"ד (11.10.2023). בן עשרים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בבית שמש. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון.

אחרי שבועות רבים נמצא מכשיר הטלפון של דניאל, ובו מכתב פרידה ארוך שכתב ב-8 באוקטובר 2023, שלושה ימים לפני נפילתו, ואלה דברי הסיום שלו: "אני רוצה להגיד תודה על הכול. לכל החברים והמשפחה שלי, אני אוהב אתכם. תודה. תמשיכו תמיד לחייך ותהיו חזקים והכול בסדר. אני שמח וגאה בדרך הזאת, והכול היה מבחירה. אין מאושר ממני. 'גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עמדי'. תדעו שלא פחדתי, והלכתי עם הראש למעלה. אין לנו ארץ אחרת".

כתבו בני משפחתו: "דניאל בחר להיות לוחם. הוא רצה לתרום למדינה, וזה היה חלק בלתי נפרד ממנו. הוא תמיד אמר שאם למות, אז רק ככה, רק למען העם והדגל. דניאל פשוט נולד גיבור, וגם אם היה צריך לבחור עוד אלף ואחת פעמים אם למות ככה, זה מה שהוא היה בוחר".

כתבה שמחה: "דניאל אחיין יקר, כמה קשה לעכל שאתה לא איתנו, וכמה אני מתגעגעת לחיוך שלך. דניאל, עכשיו אתה שם למעלה עם כל המלאכים והצדיקים. שמור על משה, ושמור על אבא ואימא שלך והאחים היקרים".

כתבה רבקה: "דניאל, היית בן דוד שעוזר ודואג לכולם. אתה הבן אדם עם הלב הכי טוב שהכרתי. כשהיינו קטנים, שמרת עלינו ודאגת לנו כמו אח גדול, ועכשיו, כשאתה לא איתנו, הלב של כולנו לא קולט. כשאני רואה סרטונים שלך, ואת החיוך שלך, וכמה שאתה חזק, זה מחזק אותי. אני מתגעגעת אליך ואוהבת אותך מאוד".

ספדה לו מיה, בת זוגו: "שנתיים שהיינו יחד, שנתיים שזכיתי בך, לקחת חלק בחיים שלך. אתה היית זכייה לכל הסובבים אותך. עוד שלושה חודשים היה אמור להיות לך יום הולדת, ולא נקלט לי שאתה לא פה איתי. השאלות של למה דווקא אתה, למה דווקא אני, למה דווקא לנו זה קורה – לא עוזבות. אבל אני יודעת שאתה עכשיו למעלה, יחד עם מורנו, ואתם לא מפסיקים לצחוק על כולנו פה למטה. עדיין מחכה להתעורר ולהבין שזה רק סיוט. לקחו לי את האוויר, את הלב, לקחו לי הכול, ועכשיו אני צריכה להתמודד עם החיים בלעדיך. אני יודעת שהיית רוצה שאהיה חזקה, ואני מבטיחה שאעשה הכול בשביל זה. אני אוהבת אותך, דניאל. אתה תמיד תהיה חלק ממני, לנצח. תשמור עליי ועל כל הקרובים שלך. היום אני יודעת שה' לוקח רק את הטובים".

כתב יצחק: "הייתה לי הזכות להכיר את דניאל בביקורו בקוסטה ריקה. עד עכשיו קולו הנעים מהדהד בבית הכנסת שלנו. בחור כארז, נעים הליכות עם מידות נעלות. יהי זכרו ברוך".

ספדו לו חבריו לצוות ביחידת "מגלן": "קסטיאל אח שלנו היקר, הלב נשבר ומסרב להאמין. זכינו בחבר הכי טוב שיש, החבר עם הלב הכי גדול שיש, החבר הכי מצחיק שיש, חבר שידאג לך וישים את טובתך לפני טובתו שלו. אנחנו רוצים להודות לך על אין-סוף הרגעים שתמכת בכולנו והרמת אותנו למעלה. אתה מנהיג שיודע להוביל אחריו אנשים, שסוחף אחריו כל מי שעובר בדרכך, מנהיג צנוע וענו שעושה את הדברים ברגש עמוק ושכל מחושב, בפשטות מדהימה ואותנטית שאין כמוה. למדנו ממך כל כך הרבה! אתה לוחם גיבור, והיית כזה מיום הגיוס עד לרגעיך האחרונים בקרב הארור. תמיד ראשון, תמיד שואף להיות הכי יעיל והכי ציוני. קסטיאל, עם החיוך המפורסם שלא יורד מהפנים, שמדביק בשמחת החיים המדהימה שלו את כל מי שסביבו. אנחנו אוהבים אותך ולא יכולים לדמיין את החיים בלעדיך".

משפחתו וחבריו של דניאל מנציחים את זכרו בדרכים רבות:

בימי שישי מופצות בבית שמש ערכות של נרות שבת לזכרו של דניאל; בראש השנה הועמד שולחן לזיכוי הרבים, ובו חולקו ספרוני תפילה ותפוח בדבש לעילוי נשמתו של דניאל וכדי להמשיך את דרך הנתינה שאפיינה אותו; בחג פורים הוכנו משלוחי מנות לזכרו.

נערכו מבצעי תרומות וארוחת ערב לחיילים לזכרו של דניאל. בבית שמש התקיים טורניר כדורגל לזכרו, ובמרתון ירושלים רצו לזכרו אצנים לבושים בחולצות שתמונתו מודפסת עליהן.

המכינה הקדם-צבאית "משכיות", שבה למד דניאל, מנציחה את זכרו בחדר כושר שייקרא על שמו.

בבית ספר "עתיד שחר" בבית שמש נטעו עץ לזכרו. "העץ כסמל חיים ובעל שורשים עמוקים מנציח אותך בדרך הראויה לך", נכתב.

מדבקות ושלטים עם תמונתו של דניאל והכיתובים "השמיים הם הגבול, והדרך דרך ארץ" ו"עיניים למעלה, מפה מתקדמים הלאה", משפטים שנהג לומר, הופצו לזכרו ברחבי הארץ ואף באתרי טיולים בחו"ל, מאוסטרליה ועד פרו.

המוזיקאי אדיר גץ הלחין את ההתכתבות האחרונה בין דניאל למיה זוגתו בשיר "השיחה האחרונה", שניתן להאזין לו ב"יוטיוב", ואלה חלק ממילותיו: "חיים שלי, תשמור על עצמך, / אתה הכי חזק בעולם, / ואני בטוחה שתחזור בשלום. / תודה, מאמי שלי, / המדינה שלנו הכי יפה בעולם. / אני אוהבת אותך. / אוהב אותך. // דניאל, / חלום שלי שיהיה וי כחול ושתכתוב לי. / איך דווקא אתה? אני חייבת אותך. / תשאיר אותי שפויה, בבקשה, אני מתחננת / ותשמור עליי מאיפה שאתה".

שיר נוסף שנכתב לזכרו של דניאל הוא "הילד שחלם" בביצוע הזמר עופרי ישראלי (מילים ולחן: אדר חייט, דורן גביש, עופרי ישראלי). השיר הופק במסגרת הפרויקט "שירים לזכרם" וניתן להאזין לו ב"יוטיוב", ואלה כמה ממילותיו: "תמיד ידעתי שבסוף / אני זה שאצא ראשון / ואם בחרתי להיות גיבור / תבטיחו לי לא להרים ידיים / גם אם חשוך עדיין / עוד יתגלה הטוב".

לזכרו של דניאל הוקם באינסטגרם דף ההנצחה remember_daniel_castiel, הפותח במילים: "שכולם יזכרו איזה מלאך היית, האור של כולנו". דניאל מונצח גם באתר "מכביפדיה" של אוהדי מכבי תל אביב בכדורגל ובאתר עיריית בית שמש, העיר שבה גר.

המשפחה שוקדת על כתיבת ספר תורה לעילוי נשמתו של דניאל.